×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כריתות י״ח:גמרא
;?!
אָ
ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּאָמַר מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם הִילְכָּךְ אָמְרִינַן לֵיהּ אַיְיתִי אָשָׁם תָּלוּי וְאַתְנִי אִי אָכַל רִאשׁוֹן שׁוּמָּן הוּא אָכַל חֵלֶב לֶיהֱוֵי כַּפָּרָה וְאִי לָא לֶיהֱוֵי נְדָבָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אָכַל סְפֵק חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ סְפֵק חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי כְּשֵׁם שֶׁמֵּבִיא חַטָּאת עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת כָּךְ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים אאֵין מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:י״ח} עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג אֲפִילּוּ עַל שְׁגָגוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אֶחָת. אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא כָּאן שָׁנָה רַבִּי יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת. רָבָא אָמַר אֵין יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת אֶלָּא הָכִי קָתָנֵי בכְּשֵׁם שֶׁאִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה וַדַּאי מֵבִיא חַטָּאת עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת כָּךְ אִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעַת סָפֵק מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דִּידִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יְדִיעוֹת [ספק] אֵין מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת וְחַטָּאת אַחַת מֵבִיא אַמַּאי מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. וְהָתַנְיָא כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כֹּל שֶׁחֲלוּקִין בְּחַטָּאוֹת חֲלוּקִין בַּאֲשָׁמוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר חָנָן לְאַבָּיֵי וּלְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת אֶלָּא מֵעַתָּה אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב לִפְנֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים וּכְזַיִת חֵלֶב אַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּמְקוֹם אָשָׁם תָּלוּי קָאֵי הָכִי נָמֵי דְּמֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. הָא בְּהֶעְלֵם אַחַת אַכְלִינּוּן א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמַאן לֵימָא לַן דְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפַּר עַל דְּלָא מִתְיְדַע לֵיהּ דִּילְמָא וְהוּא דְּמִתְיְדַע לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא הוֹדַע גוְלֹא הוֹדַע תְּנַן. אִיכָּא דְאָמְרִי אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר חָנָן לְאַבָּיֵי מָה אִילּוּ אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב שַׁחֲרִית בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וּכְזַיִת חֵלֶב בְּמִנְחָה ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הָכִי נָמֵי דְּמִיחַיַּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמַאן לֵימָא לַן דיוה״כדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כֹּל שַׁעְתָּא מְכַפַּר דִּילְמָא כּוּלֵּיהּ יוֹמָא מֵאוּרְתָּא א״לאֲמַר לֵיהּ (רַבָּה בב״חבַּר בַּר חַנָּה תְּרָדָא) תַּנְיָא דהֲרֵי שֶׁבָּא לְיָדוֹ סְפֵק עֲבֵירָה ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִילּוּ עִם חֲשֵׁיכָה פָּטוּר שֶׁכׇּל הַיּוֹם מְכַפֵּר. מֵתִיב רַב אִידִי בַּר אָבִין האָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת וְהָא בֵּין אֲכִילָה לִשְׁתִיָּיה אִי אֶפְשָׁר דְּלֹא הֲוָה שְׁהוּת בַּיּוֹם דְּמִתְיְידַע לֵיהּ וְכַפַּר לֵיהּ דיוה״כדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּמְקוֹם אָשָׁם תָּלוּי קָאֵי וְקָתָנֵי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת לִיחַיַּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת אָמְרִי כִּי אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי הָא רַבָּנַן הִיא. וְהָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי הִיא דְּקָתָנֵי ושָׁתָה צִיר אוֹ מוּרְיָיס פָּטוּר הָא חוֹמֶץ חַיָּיב. וּמַנִּי רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא חוֹמֶץ אֵין מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי חוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמִדְּסֵיפָא רַבִּי רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי אָמְרִי סֵיפָא רַבִּי רֵישָׁא רַבָּנַן. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא אָכַל הַיּוֹם אָכַל לְמָחָר נֶהֱנָה הַיּוֹם נֶהֱנָה לְמָחָר אָכַל הַיּוֹם נֶהֱנָה לְמָחָר נֶהֱנָה הַיּוֹם אָכַל לְמָחָר וַאֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִנַּיִן שֶׁהֵן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ה׳:ט״ו} תִּמְעוֹל מַעַל רִיבָּה וְאַמַּאי הָא כַּיפַּר עֲלֵיהּ יוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמְרִי כִּי מְכַפַּר יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל אִיסּוּרָא עַל מָמוֹנָא לָא מְכַפַּר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא כִּי מְכַפַּר יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים עַל כּוּלֵּיהּ שִׁיעוּרָא עַל פַּלְגָא דְּשִׁיעוּרָא לָא מְכַפַּר. וְכֵן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּאן שָׁנָה רַבִּי יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת. אֶלָּא הָכִי קָתָנֵי כְּשֵׁם שֶׁאִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה וַדַּאי מֵבִיא עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת כָּךְ אִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעַת סָפֵק מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן הַיְינוּ דְּקָא תָלֵי לְאָשָׁם בְּחַטָּאת אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ חַטָּאת בְּאָשָׁם מִיבַּעְיָא לֵיהּ קַשְׁיָא. וְרָמֵי דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר׳אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרָמֵי דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּתַנְיָא זשְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְלֹא נִכְנַס בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיב. הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס (פָּטוּר בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיב הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס) וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיבמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ר׳ אליעזר היא, שאמר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. הילכך אמרינן ליה [משום כך אומרים אנו לו] לשני, אייתי [הבא] אשם תלוי ואתני [והתנה]: אי [אם] אכל ראשון שומן, ונמצא שהוא, השני, אכל חלבליהוי [שיהא זה] כפרה, ואי [ואם] לא, שהראשון אכל את החלב והוא אכל שומן — ליהוי [שיהיה] נדבה. א תנו רבנן [שנו חכמים]: אכל ספק חלב בשגגה ונודע לו שאכל ספק חלב, ושוב אכל ספק חלב ונודע לורבי אומר, אומר אני: כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת, אם היה מתברר שוודאי חלב אכל — כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת מחתיכות הספק שנודע לו שאכל. ר׳ יוסי בר׳ יהודה ור׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: אין מביא אלא אשם תלוי אחד, שנאמר: ״והביא איל תמים... וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג״ (ויקרא ה, יח), וכפל הלשון בא ללמד — אפילו על שגגות הרבה אינו חייב אלא אחת. אמר ר׳ זירא, כאן שנה רבי, כלומר, ממה ששנינו: אכל ספק חלב ונודע לו... כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת, יש ללמוד שידיעות ספק מחלקות לחטאות, שלמרות שלא נודע לו בוודאות שחטא בין אכילה לאכילה, אלא ספק היה בידו, אם מתברר לו לבסוף שאכן חטא — מביא חטאת על כל שגגה ושגגה. רבא אמר: אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות, אלא רק ידיעה ודאית. אלא הכי קתני [כך הוא שונה]: כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי, שנודע לו חטאו בין אכילה לאכילה — מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך אם היתה לו ידיעת ספק, שנודע לו שחטא בספק — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. אמר ליה [לו] אביי: ואת לא תסברא [וכי אתה אינך סבור] שידיעות ספק מחלקות לחטאות? דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] שידיעות ספק אין מחלקות לחטאות, וחטאת אחת מביא על הכל, אמאי [מדוע] מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת? והתניא [והרי שנויה ברייתא], כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאותחלוקין באשמות! אלא מכאן אתה מסיק כי כשם שידיעות הספק מחלקות לאשמות — כך הן מחלקות לחטאות! אמר ליה [לו] רבא בר חנן לאביי, ולדידך דאמרת [ולשיטתך שאתה אומר] ומסיק כי ידיעות ספק, מתוך שהן מחלקות לענין אשם תלוי הריהן מחלקות גם לחטאות, אלא מעתה, אכל בהעלם אחד כזית חלב לפני יום הכיפורים וכזית חלב אחר יום הכיפורים, שיש ביניהם חילוק לענין אשם תלוי, שהואיל ויום הכפורים במקום אשם תלוי קאי [עומד], שמי שהיה בידו ספק עבירה ועבר עליו יום הכיפורים — פטור מלהביא אשם תלוי, אם כן, על מה שאכל קודם יום הכיפורים — כיפר יום הכיפורים, ועל מה שאכל לאחריו — מביא אשם תלוי, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שאם נודע לו שוודאי חלב אכל שמביא שתי חטאות, על מה שאכל קודם יום הכיפורים ועל מה שאכל אחריו? הא [הרי] בהעלם אחת אכלינון [אכל אותם]! אלא בהכרח, לא כל מה שמחלק לענין אשמות מחלק לענין חטאות. אמר ליה [לו] אביי: ומאן לימא לן [ומי יאמר לנו] שיום הכיפורים מכפר על ספק עבירה דלא מתידע ליה [שלא נודע לו], שאתה מניח שהוא מחלק לענין אשם תלוי? דילמא והוא דמתידע ליה [שמא מכפר רק על ספק שנודע לו], שקודם יום הכיפורים נודע לו שאכל ספק חלב! אמר ליה [לו] רבא: אין אתה יכול לומר כן, שהרי יום הכיפורים מכפר על הודע ולא הודע תנן [שנינו], ופירושו: בין אם נודע לו ספקו, ובין אם לא נודע לו ספקו! ואם כן הקושיה על הוכחתו של אביי בעינה עומדת. איכא דאמרי [יש שאומרים] בנוסח אחר, אמר ליה [לו] רבא בר חנן לאביי: לשיטתך שידיעות ספק מחלקות לחטאות מתוך שהן מחלקות לאשמות, מה אילו אכל בהעלם אחד כזית חלב שחרית ביום הכיפורים וכזית חלב במנחה ביום הכפורים, הואיל ויום הכיפורים במקום אשם תלוי עומד, וכאילו נודע לו ספיקו באמצע, הכי נמי דמיחייב [כך גם כן תאמר שמחוייב] שתי חטאות? והלא בהעלם אחד אכל אותם! אלא מכאן שלא כל שמחלק לאשמות מחלק לחטאות, וגם לא ידיעת ספק. אמר ליה [לו] אביי בדחיה: ומאן לימא לן [ומי יאמר לנו] שיום הכפורים כל שעתא [שעה ושעה שבו] מכפר, שאתה מחלק בו בין אכילה לאכילה? דילמא כוליה יומא מאורתא [שמא כל היום כולו מכפר, מן הערב] ועד סופו! אמר ליה [לו] רבה בר בר חנה: תרדא [שוטה], תניא [שנויה משנה] מפורשת: הרי שבא לידו ספק עבירה ביום הכפורים,אפילו היה זה עם חשיכהפטור, שכל היום מכפר, כלומר, כל שעה ושעה שבו מכפרת! ועוד מתיב [מקשה] רב אידי בר אבין על שיטת ר׳ זירא, שידיעות ספק מחלקות לחטאות, ממה ששנינו במשנה: מי שאכל ושתה ביום הכפורים בהעלם אחתאינו חייב אלא חטאת אחת על האכילה ועל השתייה, שאיסור אחד הוא. והא [והרי] בין אכילה לשתייה אי אפשר דלא הוה [שלא היתה] שהות ביום דמתיידע ליה וכפר ליה [שיכול היה להיוודע לו ולכפר לו] אילו היתה לו ידיעת ספק, שהרי יום הכפורים במקום אשם תלוי קאי [עומד], וקתני הרי הוא שונה]: אינו חייב אלא חטאת אחת. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] שידיעות ספק מחלקות לחטאות, ליחייב [שיתחייב] שתי חטאות! בתשובה לכך אמרי [אומרים]: כי [כאשר] אמר ר׳ זירא, שידיעות ספק מחלקות לחטאות — הרי זה לשיטת רבי, ואילו הא רבנן [ברייתא זו שיטת חכמים] היא, ר׳ יוסי בר׳ יהודה וחבריו, הסבורים לעיל כי ידיעת ספק אינה מחלקת גם לענין אשם תלוי. ומקשים: והא מדסיפא [והרי מכיון שסופה] של אותה משנה שיטת רבי היא, דקתני [שהוא שונה שם]: שתה ביום הכיפורים ציר של דגים, או מורייס (רוטב העשוי מדגים מלוחים), שטעמם מלוח מאד — פטור, שאינם עשויים לשתיה, אלא לטיבול, ונדייק מכאן: הא [אבל] אם שתה חומץחייב, ומני שיטת מי היא]? שיטת רבי היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: ח ומץ אין משיב את הנפש, ולכן אין חייבים על שתייתו ביום הכיפורים, רבי אומר, אומר אני: חומץ משיב את הנפש. ומדסיפא [ומתוך שבסופה] שיטת רבי, רישא נמי [ראשה גם כן] שיטת רבי! בתשובה לכך אמרי [אומרים]: סיפא [סופה] שיטת רבי, רישא רבנן [ראשה כשיטת חכמים]. איתיביה [הקשה לו] רבא לשיטת ר׳ זירא, שידיעת ספק מחלקת, ממה ששנינו לענין מעילה: אכל היום משל הקדש בשגגה, וחזר ואכל למחר, או נהנה היום משל הקדש (בדבר שאינו בר אכילה) ושוב נהנה למחר, וכן אכל היום ונהנה למחר, או נהנה היום ואכל למחר, ואפילו נעשה הדבר מכאן ועד שלש שנים, מנין שהן מצטרפין זה עם זה לשווה פרוטה, לחייבו בקרבן מעילה? תלמוד לומר: ״תמעל מעל״ (ויקרא ה, טו)ריבה. ואם ידיעת ספק מחלקת, אמאי [מדוע] הם מצטרפים? הא [הרי] כיפר עליה [עליו] יום הכפורים, שהיה בתוך שלוש השנים הללו, שהרי דינו של יום הכיפורים כאשם תלוי! ובתשובה לכך אמרי [אומרים]: כי [כאשר] מכפר יום הכפורים הרי זה על דבר שהוא איסורא [איסור] בלבד, על ממונא [ממון] יום הכפורים לא מכפר, והרי המעילה היא גם חיוב ממון. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: כי [כאשר] מכפר יום הכפורים הרי זה על כוליה שיעורא [שיעור שלם], על פלגא דשיעורא [חצי שיעור] לא מכפר. ב ושבים לברייתא ששנינו בה: אכל ספק חלב ונודע לו, ושוב אכל ספק חלב ונודע לו, כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת — כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. וכפי שאמר ר׳ זירא לעיל, כן אמר ריש לקיש, כאן שנה רבי: ידיעות ספק מחלקות לחטאות. רבי יוחנן אמר: אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות, אלא הכי קתני [כך הוא שונה]: כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי ביניהן, שאכל חלב בשגגה — מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך אם היתה לו ידיעת ספקמביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. ומעירים: בשלמא [נניח] לשיטת רבי יוחנן, היינו [זהו] דקא תלי [שהוא תולה] לאשם בחטאת, שכשם שידיעה ודאית מחלקת בחטאת, כך ידיעת ספק מחלקת באשם. אלא לדברי ריש לקיש, חטאת באשם מיבעיא ליה [היה צריך לו לתלות], שכשם שידיעת ספק מחלקת לחיוב אשם תלוי — כך היא מחלקת לענין חיוב חטאת! ואומרים: אכן, קשיא [קשה הדבר]. ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יוחנן, ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי ריש לקיש על דברי ריש לקיש. דתניא [ששנויה ברייתא]: היו שני שבילין בדרכו למקדש, אחד מהם היה טמא, שקבור שם מת, ואחד טהור, ואינו יודע איזה מהם טמא ואיזה טהור, והלך בראשון ולא נכנס למקדש, ואחר כך הלך בשני ונכנס למקדש בשגגה — הרי זה חייב קרבן חטאת, משום שבכל אופן בוודאי נטמא. אם הלך בראשון ונכנספטור, הלך גם בשני ונכנסחייב, שהרי בוודאי נטמא. הלך בראשון ונכנס, והזה, שהיזו עליו ממי פרה אדומה ביום השלישי כדי להיטהר מטומאת המת, ושנה, שהיזו עליו גם ביום השביעי, וטבל, והלך בשביל השני ונכנס שוב למקדש — הרי זה חייב.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144